פסק-דין בתיק תע"א 8957-06

1.         הסכסוך נשוא כתב התביעה, נסוב על טענת התובעים כי הנתבעת הפרה את הסכמי הפרישה שכרתה איתם ובאופן חד צדדי הפסיקה את תשלום הגמלאות ששולמו להם על פי ההסכמים עליהם הצדדים חתומים.

בקליפת אגוז נפרט להלן את תמצית בסיס המחלוקת שבין הצדדים:

הנתבעת, חברת קדישא גחש"א תל-אביב, ( להלן: " חברה קדישא " או "הנתבעת" חתמה עם מר אברהם אסולין, התובע 1 (להלן:  "מר אסולין") ועם מר יצחק רוט ז"ל, הסכם פרישה מוקדמת בשנת 1993 .

בהתאם להסכמי פרישה אלו שילמה הנתבעת לאסולין ורוט פנסיה, הכל כפי שהוסכם ופורט בהסכם הפרישה.

התובעת 2 הגב' זיסל רוט (להלן: "הגב' רוט") אלמנתו של מר יצחק רוט ז"ל, (להלן: "המנוח"), החלה לקבל פנסיה מהנתבעת מאז פטירת המנוח ב- 2003.

            בשל מצבה המשפטי והכלכלי של הנתבעת, החליטה הנתבעת באופן חד-צדדי להפחית את תשלומי הפנסיה לתובעים החל מ- 4/05, הפחתה ניכרת, הכל כפי שיפורט להלן, זאת מבלי ליתן כל הודעה לתובעים.

            התובעים משלא נענו פניותיהם אל הנתבעת להשיב להם את הפנסיה אותה קיבלו, פנו אל בית-הדין לסעדים כספיים והצהרתיים, בה דרשו כי הנתבעת תשיב להם את הכספים אשר קוזזו מהפנסיה השוטפת מ- 4/05 וכן דרשו שישולמו להם מענק יובל ותוספת יוקר ותינתן הצהרה על גובה תשלום הפנסיה המגיעה להם.

            במסגרת דיון שהתקיים בפני הנשיאה פוגל ביום 17.6.09 הביאה הנשיאה פוגל את הצדדים להסכם פשרה זמני לפיו הוסכם שישלמו לתובעים פנסיה בסכומים שהוסכם עליהם בין הצדדים ועל פיו  מקבלים התובעים היום פנסיה לפי הסכום שהוסכם עליו בדיון ואף שולמו להם רטרואקטיבית ההפרשים מיום הגשת התביעה.

2.         מנגד הנתבעת טענה כי בהיותה גוף דו מהותי המבוקר ע"י המדינה ובשל ניהול כושל במהלך השנים של הנתבעת ,נוצר גרעון אשר הביא את הנתבעת לכדי הליך פירוק ולנתבעת מונה חשב מלווה רו"ח גזית וועד מנהל. בעקבות הליכי ההבראה שעברה הנתבעת אף נבחנו הסכמי הפנסיה שנכרתו עם פורשי הנתבעת ובין היתר הסכמי אסולין ורוט.

            לאור זאת טענה הנתבעת כי משעלה מבדיקת רו"ח גזית כי נכרתו הסכמי שכר ופרישה חריגים המנוגדים לטענתה לתקנת הציבור, הורה החשב המלווה, להפחית תנאי שכר ופנסיה לעובדים והפנסיונרים בנתבעת ובעקבות כך התקבלה ההחלטה להפחית בזכויות הפנסיה של התובעים זאת בטרם הגיעה הנתבעת להסכמה כוללת לגבי יתר הגמלאים.

3.         הצדדים, לאחר ההסדר שהגיעו בפני הנשיאה פוגל, כתוארה אז ,ניהלו ביניהם  מו"מ לפשרה תקופה ארוכה. לבסוף כאשר כשל המו"מ ביקשו הצדדים לקיים דיון הוכחות ודיוני ההוכחות התקיימו בפני מותב זה לאחר פרישת הנשיאה פוגל.

            בפנינו העיד  התובע מר אסולין אברהם. הצדדים הסכימו ביניהם כי התובעת 2 בשל מצבה הבריאותי לא תחקר על תצהירה והשאירו לשיקול דעת ביה"ד את הדברים האמורים מידיעתה האישית של התובעת.

            מטעם הנתבעת העיד רו"ח בש יצחק.

4.         אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת כפי שהן עלו מהתצהירים והעדויות והמסמכים:

א.        התובע, מר אסולין החל את עבודתו בנתבעת בתפקיד בכיר כסגן מזכ"ל ומנהל מנגנון ב- 7/71. ביום 23.3.93 פרש מר אסולין לגמלאות והחל לקבל תשלומי פנסיה מהנתבעת. הפרישה לגמלאות ארעה כחלק מצעדי התייעלות והבראה שנקטה הנתבעת  ולאור פנייה שנעשתה אל מר אסולין, מהנתבעת אשר הציעה לפורשים מרצון פנסיה של 70% לכל מי שעבד מעל 15 שנה וכן תוספת 10% פרישה. (נספח א' ו-ב' לתצהיר). כמו כן נחתם עם מר אסולין הסכם מפורט לפרישה כאשר נקבע שם כי השכר הקובע ממנו תיגזר הפנסיה הוא 21,977 ש"ח ומסכום זה ישולמו לתובע 70% אחוזי פנסיה.

ב.         המנוח מר רוט עבד בנתבעת בתפקידו האחרון כמזכ"ל הנתבעת והחל לעבוד שם כנער שליח בשנת 1947 ובסה"כ עבד בנתבעת 50 שנה.

            ביום 6.9.94 פרש מר רוט המנוח מתפקידו והחל לקבל תשלומי פנסיה. ביום 25.3.03 נפטר המנוח והתובעת 2 הגב' רוט החלה לקבל 60% מהפנסיה אותה קיבל המנוח.

            הגב' רוט בתצהירה צירפה  תלושי שכר לתקופה שבה שולמה הפנסיה המלאה למר רוט על מנת להוכיח את   הסכום שהתחייבה הנתבעת למר רוט לתשלום הפנסיה.

ג.         בחודש 4/05 הבחינו התובעים כי תשלום הפנסיה ששולם להם נמוך באלפי שקלים מהסכום שהיה צריך להיות משולם בהתאם להסכם. כך נודע להם  לראשונה כי הנתבעת החליטה להפחית באופן חד צדדי את שיעור הפנסיה של התובעים.